הפרעות חרדה והפרעות בזהות בילדים ומתבגרים והעולם הוירטואלי / ד'ר מירון ברק *

הפרעות החרדה  בילדים  ומתבגרים מצויות בעליה  עקבית  בשלוש  העשורים  האחרונים בעולם  המערבי וברשותכם אני רוצה להזכיר  שני מחקרים מעניינים שמעידים  על כך:

1.   ב2017 פורסם סקר בארה'ב על התחלואה  הנפשית בקרב חצי מיליון  בני נוער אשר  הראה כי התחלואה בדיכאון וחרדה  בקרב  בני נוער עלתה ב30 אחוז ובקרב  בנות נוער נצפתה עליה של 58 אחוזים! מאז   2011. עד אז שיעור התחלואה  בהפרעות אלה היה פחות או יותר  דומה במהלך השנים שקדמו ל 2011.

בתחילת 2020 נצפתה עליה  דומה  בקרב  בני נוער בישראל מה שמראה שהעליה בשכיחות הזו הינה גלובלית.

מה גרם לעליה הדרמטית הזו ב 2011? אחת ההשערות היא כי ב2011 – 2009 היתה עליה משמעותית  בקנית סמארטפונים למרות שהאייפון הראשון יצא לשוק  ב2007.

2.מחקר שנערך באוניברסיטת הארוורד  על התחלואה הנפשית בקרב הסטודנטים בין 2004 – 2006 הראה כי היתה עליה של 20 אחוז בדיווחים על הפרעות חרדה. הסיבה שהחוקרים בחרו  דוקא בשנים אלה היתה מכיוון שפייסבוק פעלה  באותם השנים כפיילוט במוסדות האקדמיים לפני שפלשה לציבור הרחב ב2006.

לפני שאמשיך אני רוצה למנות את הסיבות העיקריות והמוכרות מאז ומתמיד להפרעות חרדה ולאחר מכן להתמקד בגורם נוסף שיתכן שעומד ברקע לעליה הדרמטית הזו: שקף

כעת אני מעונין להתמקד בנושא של תשומת הלב שעומד ברקע  הן  של הפרעת קשב  וריכוז והן של  חרדה – שתי ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר  בקרב ילדים ובני נוער  בעולם המערבי אשר יחדיו מופיעות אצל בערך רבע מכלל אוכלוסיית הילדים בבתי הספר  הרגילים, ומצויות בעליה  עקבית במהלך שלוש  העשורים האחרונים.

אצל כל אחת מהן כמובן שזה מופיע באופן שונה וכמובן שההפרעה בולטת הרבה יותר  בהפרעת הקשב למרות שב50 - 70  אחוז מהמקרים מתקיימת תחלואה משותפת של השתיים.

בהקשר זה מענין להתבונן על המילה  תשומת לב  בעברית שמשמעותה  היא לשים את הלב , המונח העברי מקשר  זאת  דווקא ללב ולא  למערכת העצבים ויתכן שבהמשך הדברים שלי ניתן יהיה להבין את ההקשר ללב.

כיום מתרחש מתחת לרדאר מאבק על תשומת הלב  שלנו ובכלל זה  של הילדים שלנו על ידי המדיה הדיגיטלית ואני רוצה להזכיר מחקר מעניין שבוצע  ע'י דן גילברט ומאתיו קלינגסוורת מאוניברסיטת הראוורד בו נבדקה מידת האושר  של  כמה  אלפי נבדקים .  באמצעות אפליקציה נשאלו הנבדקים מספר  פעמים ביום : 1.מה  הם עושים, 2.על מה הם חושבים   3.איך הם מדרגים את מידת האושר שלהם באותו הרגע.

 ממצאי המחקר  הראו שאין שום קשר  בין הדיווח של מידת האושר  שלהם ומה עשו או חשבו. המאושרים ביותר היו אלה אשר מחשבותיהם היו קשורות במעשים שלהם. המחקר לא  שאל את השאלה  עד כמה  הם חרדים אך ברור  הדבר הוא שמי שחרד איננו מאושר. המחקר מאשר למעשה  את הגישה הטיפולית שאני ומטפלים אחרים ממליצים עליה לילדים הסובלים מהפרעות חרדה והפרעות קשב – פעילויות אשר יוצרות אינטגרציה  בין ולכידות בין הפעילות  שזורמת מטה ממערכת העצבים לבין הפעילות ההופכית לה  הזורמת מהמערכת המטבולית  כלפי מעלה, יישומים שאם יישאר  זמן ניתן יהיה  להזכיר אותם.

כעת  אם נתבונן על שחקן הטניס (שקף):

 ניתן לראות כיצד  כל המערכת המטבולית והגפיים  שלו  מגויסות בעוצמה למיקוד והתיכנון  שפועלים מתוך מערכת העצבים המרכזית שלו.

לעומת זאת  אם נתבונן בנערה ( שקף) :

שהולכת ומניעה  את  רגליה  אך מערכת העצבים שלה איננה מרוכזת כלל בהליכה שלה ניתן לחוות את הדיסוציאציה שבין שתי המערכות הללו. ועל מנת להבין  מה  מתרחש בעקבות הדיסוציאציה הזו שכל כך הרבה  בני  נוער וילדים חווים בימינו ניתן להתבונן בתרשים של שטיינר  מתוך ההרצאה על 'האדם הלא נראה  שבתוכנו', מתוכו ניתן גם  להבין כיצד אסטרטגית החיקוי שהינה אסטרטגית הלמידה  הראשונית של הילד, אסטרטגית למידה  לא מודעת, אשר מאפשרת את ההתפתחות של עולמו הריגשי של הילד (בתהליך החיקוי של הילד מתרחשת אינטגרציה וקוהרנטיות בין שלוש המערכות – הילד  קולט רושם  דרך מערכת העצבים, מרגיש רגש  הקשור לרושם ומבצע אותו באמצעות המערכת המטבולית והגפיים שלו) :

2 שקפים של 'האדם הלא נראה בתוכנו':

התרשים המקורי:

תרשים מפושט של 'האדם הלא נראה בתוכנו':

ניתן לראות בשקף השני כי הפעילות הדואלית של האני אשר אמורה להתכנס אל המערכת הריתמית אשר  דרכה הילד יכול להרגיש רגשות אינה מגיעה ללכידות הרמונית ולתנועה ההדדית שבין הגוף האתרי לגוף האסטרלי .

הדיסוציאציה הזו וחוסר הלכידות של פעילות האני המתכנסת אל המערכת הריתמית איננה מאפשרת לאני לארגן את עולם הרגשות שלו ולכן הילד יחוש כאוס וחרדה ובשלב מתקדם יותר  בגיל ההתבגרות עשויה להתפתח הפרעה בזהות העצמית, זהות שאמורה להתגבש בנפשו מתוך פעילות האני שבנפש.

בהרצאה ששטיינר נתן במסגרת הרצאות הקארמא  שטיינר מתאר שתי סיטואציות חיים שיכולות להאיר את האספקט הקארמטי של חיי הילדים בעולם הוירטואלי:

בהרצאה מה 1.3.1924 מתאר שטיינר סיטואציית חיים שבה מעביר האדם את חייו מבלי להתעניין בעולם הפיזי ולכן אינו מפנים לתוכו את הרשמים ותופעות העולם . בעקבות כך הוא אינו מביא עימו לאחר מותו את רשמי העולם הפיזי לעולם הרוח. בחייו הבאים , מתאר שטיינר, יוולד אותו אדם עם חולשה וריפיון נפשי וגופני שיתנו את ביטויים בריבוי מחלות ילדים.

האספקט הקארמטי השני מתואר בהרצאה מה 15.3.1924 בה מתאר שטיינר את האינדיבידואליות של ניטשה כאדם שישותו הרוחנית חיה מחוץ לגופו ושאת מרבית כתביו נהג לכתוב תוך כדי הליכה. שטיינר מתאר כי קונסטיטוציה זו של ניטשה הינה תוצאה של התגשמותו הקודמת כנזיר פרנציסקני שנהג להסתגף ולענות את עצמו באורח קיצוני תוך שהוא מכאיב לעצמו באינטנסיביות ובכך גרם לישותו הנפשית – רוחית לחדור עמוק מאוד לגופו הפיזי. מכאן ניתן לשאול את השאלה איך יראה מהלך החיים הבא של ילד המתמסר באינטנסיביות למדיה הדיגיטלית ואינו מתעניין ברשמים מהעולם הפיזי?

התובנה השלישית אותה אני רוצה להזכיר קשורה לתחלואה המשותפת המצויה בעליה בין הפרעות החרדה וההפרעה  בזהות בילדים ובני נוער לבין המחלות האוטואימוניות.

הדיסוציאציה הזו וחוסר הלכידות של פעילות האני המתכנסת אל המערכת הריתמית איננה מאפשרת לאני לארגן את עולם הרגשות שלו ולכן הילד יחוש כאוס וחרדה ובשלב מתקדם יותר אף בעיה בזהות העצמית שאמורה להתגבש בנפשו מתוך פעילות האני שבנפש במהלך גיל ההתבגרות.

אחת הדרכים להבין את הקשר שבין שתי ההפרעות הללו הינה באמצעות העיקרון הגאוני אותו שטיינר מתאר בהרצאה מה 8.1.1924 בקורס לרופאים צעירים. בהרצאה זו מתאר שטיינר את הגורם להופעת האבעבועות השחורות ובעצם מעניק לנו מפתח יקר ערך לטיפול במחלות גופניות באמצעות פסיכותרפיה. בקיצור רב ניתן לומר כי עיקרון זה מראה כיצד תהליך בריא אשר אינו פועל ברמה הנפשית – רוחנית יופיע ברמה הגופנית כמחלה פיזית במידה ואינו פועל ברמה הנפשית – רוחית. במקרה של האבעבועות השחורות הופעתן הייתה פועל יוצא של חוסר יכולת ליצור קשרי אהבה אמיתיים וחום נפשי בין גברים ונשים. כל מחלה ומחלה גופנית טומנת בחובה את הסוד של התהליך הבריא הספציפי שאמור לפעול  ברמה הנפשית רוחית וכך גם במחלות האוטואימוניות. וכשמתבוננים אל המחלה האוטואימונית מה שמתגלה בה הוא הקושי של מערכת החיסון לזהות את האיבר אותו איננה אמור לתקוף. האיבר או הריקמה המותקפת מזוהה ע'י מערכת החיסון כאלמנט זר. , או יותר נכון לומר הקושי בתהליך של גיבוש הזהות העצמית אצל מתבגרים שזהותם עדיין לא מגובשת. תהליך גיבוש  הזהות העצמית של המתבגר מאופיין תמיד בתחילת גיל ההתבגרות כחוויה של זרות לגוף הפיזי המשתנה באינטנסיביות ובדרמטיות (הופעת המחזור, הגפיים שמתארכות, האקנה בפנים, הקול המשתנה והבשלת איברי המין). אך במצב הבריא, לקראת המחצית השניה של השביעון השלישי הנער אמור להשלים בנפשו את תהליך גיבוש עצמיותו עם גופו הפיזי המחודש. לכן  במידה  והמתבגר יסתגר  יתר  על המידה אל תוך העולם הוירטואלי ויפתח פחות ופחות ענין בעולם הפיזי יאבד בהדרגה  גם את הקשר אל גופו הפיזי המשתנה בדרמטיות ועשוי לפתח בנוסף לחרדה  גם הפרעה בגיבוש זהותו העצמי. על פי העיקרון אותו מתאר שטיינר, חוסר היכולת של הנער לגבש את זהותו עם גופו הפיזי יופיע  כמחלה אוטואימונית אשר מבטאת למעשה תהליך פתולוגי בו מערכת החיסון (בה פועלים האני והגוף האסטרלי ) מנסה להתגבש ולהתאחד עם הגוף הפיזי. 

#התיחסויות של שטיינר וקרל קניג לתופעת הרגש:

In the waking state (I shall yet have to speak of sleep), there must be a continual swinging to and fro in a labile state of equilibrium, between etheric organism and astral organism. This enables a human being to feel.  He would feel nothing if this swinging to and fro did not take place.

(R.Steiner, course of young doctors, January 3rd, 1924)

'…The ship leaves the land and heads into the open waters of the ocean. If there is no pilot who can direct the course, anxiety will appear. The waters change into fog and the sight is immersed in darkness.'

(Karl Konig, 'The Human Soul', The Anthroposophic Press Inc.)

* הרצאה שניתנה בכנס הרפואי בגתאנום12/9/2023